היום העברתי את הסדנה הראשונה של יצירת לוח חזון/השראה בסטודיו. התרגשתי מאוד – התכוננתי, דמיינתי, ועשיתי הכול כדי שהסדנה תהיה משמעותית ומיוחדת עבור המשתתפות.
נרשמו ארבע נשים, אך הגיעו שתיים בלבד. לכאורה, אפשר היה להרגיש אכזבה, אבל מהרגע שנכנסו, הבנתי שהמספר לא קובע. שתי הנשים שהיו שם הביאו איתן רצון אמיתי, פתיחות ונכונות לעבוד – וזה הספיק בשביל ליצור חוויה עוצמתית.
כמובן, כמו בכל התחלה, היו גם תקלות: המדפסת לא עבדה כמו שצריך על ההתחלה , לקח לי זמן לשתף איתן את הקובץ בצורה יעילה, ובתרגיל הראשון שנתתי להן גיליתי שהן היו צריכות עוד זמן לעבודה.
זאת סדנה שמחברת את כל הכלים שלמדתי בכל השנים האחרונות ועוזרת רגע לעצור ולהתפקד על כך החלומות והיעדים ומשאלות ליבינו, למקד ולהתעמק בהם מספיק בשביל לייצר לוח אחד שיוכל להיות מין מגדלות ויזואלי שנמצא תמיד מול העיניים וממחיש ומתזכר באופן יומיומי על כל אותם הדברים החשובים שעד לפני רגע עוד היו בליל של מחשבות וחלומות .
והסדנה הזאת הייתה הצלחה.
בתוך כל זה, עמדתי שם, במרחב שיצרתי במו ידיי – מהסטודיו שבניתי בעצמי, ועד הפרטים הקטנים שהפכו אותו למקום כל כך נעים. ידעתי שאני עושה משהו שאני מאמינה בו בלב שלם.
עסק חדש הוא תמיד אתגר, במיוחד כשמדובר בתחום כמו פוטותרפיה שאנשים פחות מכירים. עם זה מתווספת חשיפה נמוכה ברשתות החברתיות – ושלא נדבר על המלחמה והמצב הלאומי שמקשה על כולנו לתכנן או לחלום קדימה.
ובכל זאת, אני גאה בעצמי. גאה שהעברתי סדנה שהצליחה לגעת בשתי נשים. גאה שלמרות כל האתגרים, בחרתי להמשיך ולהאמין בדרך שלי.
הסדנה הזו, “לוח ההשראה שלי”, לא נועדה רק ללמד ויזואליזציה או לסייע לאחרות להגשים חלומות – היא גם הייתה שיעור עבורי. שיעור שמזכיר לי שגם התחלה קטנה היא התחלה משמעותית.