או איך גיליתי את ריגה בירת לטביה והתאבתי קשות
היו שנים בהם יולי אוגוסט כמעט ולא ראיתי את הילדים . איפרתי כלות ומלוות בכל קצוות הארץ ואלה היו החודשים הכי עמוסים והכי רווחיים עד שהילדים קצת גדלו וגרמו לי להבין שקייטנות ומסגרות אלטרנטיביות בקיץ זה לא בשבילם – הם צריכים את אמא שלהם בבית.
וכך מצאתי את עצמי בונה תוכניות ומבלה את החודשיים הכי חמים בשנה בטיולים בשמורות הטבע ופארקים שונים בצפון.
לא הייתי רגילה לזה , זה היה אתגר רציני אך עמדנו בו בגבורה כולנו גם אני וגם הילדים ואפילו בעלי למרות השעות עבודה המרובות והמאתגרות שלו .
בפתחו של קיץ השני שכבר הייתי מודעת לאתגרים העומדים בפתח הודעתי לבעלי שאני רוצה לצאת לחופשה לפני , בלי המשפחה , לבד , מקסימום עם חברה .
ומכיוון שהתקציב שלי היה מוגבל עד מאוד , אחרי הכול עמדתי שוב לוותר על עבודה של חודשיים מאוד רווחיים . קבעתי לי כלל:
כרטיס טיסה + מלון+ ביטוח = 1500 ₪ במקסימום !!
הקלדתי בגוגל ״כרטיסי טיסה הכי זולים שיש ״
וקיבלתי שלל הצעות לאתרים ואפליקציות שמציעים מגוון אפשרויות .
מצאתי את הטיסה לריגה , בירת לטביה , ב336 ש״ח בלבד לכרטיסים הלוך וחזור ! לאחר חיפוש קצרצר באינטרנט הבנתי שמדובר במקום שקט ומקסים שופע ירוק וארכיטקטורה מרהיבה – אמרתי לעצמי – מה כבר יכול להיות .
בדיוק באותו רגע קיבלתי שיחה מחברה וכשסיפרתי לה על ההרפתקה שאני מתכננת לעצמי בלי לחשוב פעמיים גם היא הצטרפה לחגיגה .
מצאתי לנו מלון דירות מקסים השוכן בלב העיר העתיקה שקרוב להכול וגם עלה 1300 ש״ח שעכשיו התחלקו לשניים .
כך יצא שבסופו של דבר כל התענוג כולל ביטוח של פחות מ100 ש״ח לא חצה את רף ה1500 ש״ח ונשאר לי הרבה יותר כסף לבזבוזים מאשר הקצבתי לעצמי מלכתחילה .
מיום שישי עד יום שני תחילת חודש יוני 2017 – אני ויעלי בילינו בריגה .
רחובות גדושות בבתי קפה ומסעדות , עדניות עם פרחים בשלל צבעיים מקשתות את החלונות והמרפסות הציוריות של המבנים העתיקים והמרשימים . אנשים מטיילים וממלאים בתי קפה וחנויות מזכרות הכול מלא חיים אך לא רועש וצעקני אלה נעים ומשרה רוגע ואווירה של חופש .
דלת המלון הסתתרה לה בין שתי בתי הקפה הסמוכים שהוציאו את השולחנות הישר על המדרכה והיו מלאים באנשים. קצת חששנו מהרעש אך כשעלינו לחדר גילינו שהחלונות שלנו יוצאות לחצר הפנימית שקטה ומקסימה .
יש כמה וכמה דברים בזכותם העיר הזאת הפכה בשבילי לכל כך אהובה , אחד הראשונים שהבחנתי בו היה האור המיוחד שהיה כל כך שונה מזה שלנו . אור רך ומלטף , מחמיא ולא שורף , כזה שמזמין להתפנק בקרניו ולא לרצות להסתתר ממנו .
מכיוון שלטביה נמצאת באזור הצפוני הקרוב למדינות הסקנדינביות אור יום שם נמשך כמעת 18 שעות ביממה !
אולי לתושבי המקום זה מהווה מתרד אך בשביל אלה שבאים להתארח למספר ימים בודדים זה אחד היתרונות הבולטים !
לאחר התרעננות קצרה יצאנו להכיר את האזור .
מיקום האסטרטגי של המלון אפשר לנו לטעום מייד מכל הטוב שהיה לעיר הזאת להציע .
במרחק של פסיעות בודדות גילינו חנויות של רשתות מוכרות שאפשרו לנו נצטייד בבגדים יותר חמים מאלה שהבאנו איתנו (ובמחירים מפתיעים והרבה יותר זולים מאלה שבארץ )ולהמשיך לטייל .
חצינו כיכר מרכזית ומצאנו את עצמינו באמצע פארק ירוק שבמרכזו עובר נהר , גשר קטנטן עם המון מנעולים מזוגות אוהבים נועלים שם בכדי להנציח את אהבתם , על גדת הנהר הקרובה עלינו לצד דק עץ עגנו מספר סירות שהזמינו עוברים ושבים להפלגה קצרה במחיר סביר . מזמינים אותנו – לא נצטרף?
אם במקרה תגיעו לריגה – בבקשה על תוותרו על ההפלגה הקסומה הזאת !
הסירה הקטנה שטה לה לעיתה , בערוץ הנחל הצר שחצה את הפארק ואפשרה לנו להתפעל מהמבנים המרהיבים , לראות ילדים שמשחקים על הדשה וזוגות אוהבים שעושים פיקניק ומתנשקים כאילו אין אף אחד חוץ מהם בעולם . כל זה הילך קסם של יופי ופשטות ואז ברגע אחד הסירה הקטנה שלנו עברה מתחת לגשר במנהרה ויצא לתוך הנהר שוצף ורחב ידיים בדיוק ברגע שהשמש גרמה לכל הכיפות המוזהבות של העיר העתיקה לנצוץ כתכשיטים יקרים .
זה היה מחזה מרהים שלא אשכח מימיי . התרגשתי כמו ילדה קטנה.
לא רציתי שההפלגה הזאת תסתיים .
כשחזרנו חזרה לרציף וירדנו חזרה לשבילים של הפארק הוקסמתי עוד ועוד מאור היום היפה למרות שהשעה הייתה כבר כמעט 8 בערב.
ומכיוון שכבר היינו דיי רעבות , התחלנו להתלבט בין בתי הקפה הרבים שפזורים באזור . התישבנו בבית קפה ממש קרוב לבניין שבו שכרנו את הדירה , מקום פתוח על דק עץ באמצע כיכר המרכזית ובזמן שכיחינו למלצרית ( כן השירות אמנם נעשה עם חיוך והרבה כוונות טובות אבל הוא לא בין הכי מהירים בעולם , אבל , היי, באנו להינות מהאווירה , נכון?) שמנו לב שממש מולינו מתחילים להתארגן להופעה חיה שני נגנים וזמרת .
האווירה הייתה כל כך נעימה , כירבוליות נעימות ופיטריות חימום לגמרי עזרו להתגבר על מזג אוויר שהיה קצת קריר .הזמרת התחילה לשיר שירים נוסטלגיים משנות ה80 וה90 באנגלית בידיוק במזן כשהאוכל הגיע וזה היה כל כך נעים שאפילו הזמנתי לי כוס בירה להשלמת האווירה ( אני כמעט ולא שותה כלום ביום יום , בקושי כוס יין בארוחת שישי ככה שבשבילי זה היה מהלך שהשתלב בצורה מושלמ עם השירים של סוף שנות ה90 בהם היתי צעירה ומגניבה מספיק בשביל הבירה 
בתמונה אמנם לא כל כך רואים את הזמרת וזה לגמרי מסיבה אחת פשוטה שבשנת 2018 עוד לא הייתי כל כך מיומנת בתיעוד רגעים. אבל לגמרי אפשר להרגיש את האווירה.
וכך נשארנו עד שהחברה התחילו לקפל את הכלים והזמרת הפסיקה לשיר.
כפי שגילינו בהמשך הטיול ההופעות מהסוג הזה זאת תופעה רווחת בבתי קפה/ מסעדות בכל רחבי העיר העתיקה .
למחורת בבוקר התעוררנו מוקדם , לקחנו קפה לדרך ויצאנו לחקור את האזור . חנויות מזכרות אמנם הם קלישאה שחוקה אך אפילו להם היה קסם בלתי מוסבר. גילינו חנויות של שמנים ארומטיים וסבונים טבעיים מעוצבת בסגנון יחודי וכל כך מזמינה , חנויות של מוצרי טקסטיל מפשטן שמאוד מאפיינות את המקום , מוצרים מינימליסטיים ואלגנטיים באיחות מעולה , עוד בתי קפה, כנסיות וקטדרלות מרשימות , מוזאונים וחנויות בוטיק אבל גולת הכותרת של הבוקר הזה ללא ספק היה השוק המרכזי של ריגה !
כבר לא זכרתי שלפירות , ירקות ופרחים יכול להיות ריח כל כך טוב!!!! פשוט רציתי לקנות את הכול, לגעת , לשאוך את הריח המשכר שלהם , לטעום מהכול
הרגשתי ממש כמו ילדה בחנות של ממתקים .
מצאתי תותי בר שלא טעמתי כבר 30 שנה והריח שלהם היה שפוט משגע , כשטעמתי אותם עלו דמעות בעיניי. חזרתי להיות ילדה קטנה שיוצאת עם אביה כמעט כל סופ״ש לדוג בנהר , הוא היה מרכיב אותי על האופניים שלו לצד ציוד הדייג ובזמן שהיה עסוק ב״לעמוד בתוך המים , להחזיק את החכה ולבהות במים (ככה לפחות זה היה נראה לי אז מהצד) אני ליקטתי תותי בר לצד השביל שהוביל לנהר. הזמן אז זז לאט לאט והטעם של התותים היה מתוק וחלומי.
אחרי שקנינו כמעט מכל דוכן איזה פרי או ירק , אחרי שגיליתי שהפרחים שאני הכי אוהבת בעולם עולים גרושים ויש להם ריח משגע בידיוק כמו שאני זכרתי ושכנעתי את חברתי שממש לא אכפת לי שאנחנו עוזבות עוד יומיים , שרוב הזמן אנחנו גם ככה לא נהיה בחדר ועוד איזה תירוץ ממש משכניע שהיה לי וקניתי את הפרחים , המשכנו הלאה.
עצרנו בחדר לזלול את כל השלל , לשים את הפרחים במים ולהחליף לנעליים יותר נוחות והמשכנו להסתובב. גילינו את הקניון הקרוב והזול יחסית לארץ ולשנת 2018 (נכון להיות זה עדיין יותר זול מהארץ אבל לא כמו שהיה לפני 4 שנים לצערי) , אכלנו צהריים במסעדה מקומית עם אוכל טעים ושירות איטי .
בזמן ההמתנה החלטנו שלמחרת אנחנו לוקחות מונית לעיירת חוף הסמוכה והולכות לבלות שם את רוב היום ובחזור אולי נעבור לשופינג קצר בקניון גדול (גדול ממש , גם ביחס לקניונים שאנחנו רגילות אליהם בארץ) שנמצא באמצע הדרך .
ברגע הראשון שירדנו מהמונית ביורמלה (עיירת חוף הסמוכה לריגה ושוכנת לחופי ים הבלטי) הדבר הראשון שהרגשתי זה היה ריח חזק של אורנים וים וחשבתי לעצמי : ״איזה שילוב מדהים״ הייתי רוצה שיהיה לי דיפיוזר עם הריח הזה בבית .
האיירה ציורית , מלאה בבתי עץ שנראים כאילו יצאו מדפי ספרי ילדים , אגדות על גמדים ונסיכות . טיילת ארוחה ברחוב שמקביל לחו״ף מלאה בית קפה וחנויות קטנות והכול כל כך נעים ומזמין.
הים כל כך שונה מהים שלנו . גם במראה , גם בריח אפילו החול כל כך דק שהוא לא נדבק לרגליים נראה כאילו הוא מנומס מידי בשביל להציק .
זוכרים שהזכרתי את ריח האורנים? אז כל העיירה נמצאת בתוך יער אורנים מדהים שממש מגיע עד החוף
הים קר , הרבה יותר קר ממה שאנחנו רגילים אבל זה ממש לא מפריע למקומיים , גם ילדים וגם המבוגרים נכנסים למים הקרים כאילו כלום.
גם צבע המים וגם הריח שונים מהים שאנחנו מכירים . הצבע הרבה יותר עמוק לפעמים כמעט אפור וריח – ריח חזק של ים .
ואחרי שסיימנו את הטיול על החוף והתחלנו לחשוב על הדרך לחזור לריגה מצאנו את עצמינו בתוך פארק מקסים מלא באטרקציות לילדים כמו פארק חבלית , גני שעשועים בתי קפה קטנים והמון המון שבילים מרוצפים וספסלים שאפשר לשבת עליהם בכייף ולהינות מהשקט .
במרכז הפארק יש מגדל תצפית גבוה כל כך שנראה כאילו נוגע בשמים ואפשר לטפס מיליון מדרגות במעלה המגדל ולראות את כל הנוף המרהיב הזה מגבוה . המלצה שלי תעשו את זה מייד כשאתם מגיעים ליורמלה ולא אחרי שטיילטם והלכתם קילומטרים רבים והרגליים שלכם כבר ממש ממש כואבות .
כבר הזכרתי את העובדה הזאת טבח בהתחלה אבל פה בנקודה הספציפית הזאת בטיול זה היה עוד יותר מורגש : הפארק מלא ילדים , משפחות צעירות , סבים וסבתות שמטיילים על נחדים באמת כמויות של אנשים שמדברים , צוחקים , נהנים אבל הפארק מאוד שקט ונעים .
אף אחד לא צועק בקולי קולות , אין רמקולים שמשמיעים מזיקה מרעישה או כל רעש אחר שמפריע .
אפשר לשבת על הספסל בכייף , לאכול גלידה שמוכרים בכל פינה ופשוט להינות מכל היופי הזה .
חוויה שממש מפעילה את כל החושים : הירוק של העצים , הכחול של השמים , ריח משכר של אורינים והים כל זה משרה רוגע ושלווה .
אחרי הבילוי בפארק גילינו שממש במרחק קצר של הליכה יש רכבת שנוסעת חזרה לריגה ממש כל 20 דקות והחלטנו לבדוק את העניין .
בוא נגיד שאני מאוד מאוד מקווה שב4 שנים האחרונות דברים השתנו והם עברנו לרכבות יותר מודרניות כי תחילת חודש יוני גם אם בחוץ היה ממש נעים בקרון רכבת ישנה מלאה באנשים גם נסיעה של חצי שעה זולה ככל שתיהיה (אם זכרוני אינו מטעה אותי זה עלה בסביבות 3 יורו) הייתה נעימה פחות .
כשהגענו לריגה כבר היינו דיי עייפות מכל ההליכות וגם השעה הייתה יחסית מאוחרת , אז החלטנו לעשות סיבוב אחרון בעיר העתיקה למצוא מקום חביב לאכול בו ארוחת ערב ולהיפרד מהעיר .
כשישבנו בבית קפה ושמענו בחור שר עם גיטרה ״country road, take me home ” הרגשתי קצת עצובה , רציתי לראות עוד קצת מהמקום הקסום הזה , לגלות עוד פינות נסתרות , לשבת על עוד ספסל בפארק מלא ירוד, לבקר בעוד בית קפה שמעוצב בסגנון שנות ה50 ויש בו ויטריה מלאה של פרלינים עשויים עבודת יד טעימים להפליא . הרגשתי שממש ממש לא מיציתי את החוויה .
חזרתי הביתה עם חיוך מרוח על הפנים שלא לא ירד במשך שבועות , ריחפתי על עדי החוויה המדהימה הזאת ובעלי שבדרך כלל רמת הקשר שלו מצטמצמת לכמה דקות ספורות של תחילת הסיפור לא הפסיק לשאול שאלות ולבקש לראות עוד ועוד תמונות וסרטונים שצילמתי .
אחרי שחזרתי בוקר אחד הוא התקשר אליי ואמר ״טוב אני כל הזמן רק חושב על המקום הזה ועל כמה את נראת מאושרת אחרי שחזרת ״-
אני חייב לראות את המקום !
ואני – אותי לא צריך לשכנע הרבה זמן , מייד הזמנתי כרטיסים , עשיתי את כל הסידורים בשביל שהמשפחה המורחבת תעשה משמרות על שלושת ילדיי ובידיוק שלושה שבועות אחרי שחזרתי עליתי לטיסה חזרה לריגה יחד עם בעלי .
אבל זה כבר סיפור לגמרי אחר
